התוכנית לתחרות ביקשה מרכז מבקרים של 900 מ"ר על מדרון צפוני, במרחק הליכה משמורת טבע. כל ההצעות שהוצגו בשלב הראשון, שלנו כולל, התמודדו עם אותה שאלה: איך מכניסים בניין ציבורי לנוף שהערך שלו הוא שאין בו בניינים.
ההחלטה הראשונה שלנו הייתה לוותר על החזית. במקום מבנה שעומד מול הנוף, פיצלנו את התוכנית לשלושה נפחים שנכנסים לתוך המדרון בשלושה מפלסים, ומחוברים במסדרון פתוח שהוא גם דרך המבקרים. מהכביש רואים גג אחד ירוק וקיר תמך אחד. את הבניין רואים רק אחרי שנכנסים אליו.
ההחלטה השנייה נגעה לחניון. ברוב מרכזי המבקרים החניון הוא הדבר הראשון שרואים והאחרון שזוכרים לרעה. הזזנו אותו מאה מטרים מזרחה, מאחורי גבעה קיימת, והפכנו את ההליכה מהחניה אל הכניסה לחלק מהביקור.
לא זכינו. השופטים העדיפו הצעה שהציבה את הבניין בראש המדרון, והנימוק היה נראוּת מהכביש. זה נימוק לגיטימי ואנחנו עדיין חושבים שהוא שגוי במקרה הזה. התוכניות והחתכים המלאים פתוחים לכל מי שרוצה לראות, וישמחנו לשלוח אותם.